רוית פציניאש
רוית פציניאש · סיפורים שלא שוכחים

כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות רוית פציניאש

שלושים שנה במשטרת ישראל. חיים שלמים של עוצמה, פחד, החלטות, נפילות וקימה.

בואו נכיר
רוית פציניאש

כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות רוית פציניאש

ואני יודעת בדיוק למה.

אני יודעת מה זה לגדול בלי הרבה חברים, ולבלות הפסקות שלמות לבד רק אני ועצמי.

אני יודעת מה זה כשכולם בטוחים שלא ייצא ממך כלום.

אני יודעת מה זה להתנהג כמו בריון, כי נדמה שזאת הדרך היחידה לשרוד.

אני יודעת לקלל, לצעוק, לפחד.

ואני יודעת גם לקחת אחריות, להוביל ולגרום לאנשים להקשיב לי!

אני יודעת להתרגש ואני יודעת לבכות.

שלושים שנה הייתי שוטרת — בלשית, חוקרת, אשת מודיעין ומדריכה.

פגשתי אנשים ברגעים הקשים ביותר שלהם, במקומות הכי אפלים.

ואז הגיע הרגע שבו הייתי צריכה לפגוש גם את עצמי.

אני לא רוצה למחוק אף אחת מהנשים שהייתי בדרך, כי כולן יחד הן מי שאני היום.

מה שלא רואים על התג

שלושים שנה במשטרת ישראל. שלושים שנה של מציאות שעולה על כל דמיון.

מבלשית שקופצת על עבריינים ומבצעת מעצרים, לחוקרת קשוחה שמתעסקת בכל עולמות הפשיעה החמורה.

משם לרכזת המודיעין הראשונה והיחידה במגזר הערבי, ובהמשך לרכזת המודיעין הראשונה והיחידה ביאחב"ל, יחידת הדגל של משטרת ישראל בלהב 433.

שלושים שנה שבהן ראיתי, שמעתי וחוויתי דברים שלא רואים בסרטים.

ויש לי מה לספר לכם...

גם החזקות נשברות

במשך שלושים שנה הייתי רגילה להיות בצד שמחזיק את המצב, לרוץ קדימה כשאחרים בורחים אחורה.

לקבל החלטות כשאין זמן לחשוב ולשמור על קור רוח ותפקוד גם כשהמציאות מסביב נראית בלתי אפשרית.

הייתי בטוחה שאין חסינה ממני, לא ניתן לשבור אותי. עד השבעה באוקטובר.

לא ביום אחד הבנתי שמשהו בי השתנה. המשכתי לתפקד, המשכתי להיות חזקה, לפחות כלפי חוץ.

עד שהגוף והנפש התנהגו פתאום אחרת ואמרו את מה שאני לא הייתי מוכנה לשמוע.

בשלב הזה שום כוח בעולם, שום התמודדות לא הכינה אותי לזה.

איך מבקשים עזרה.

איך מפסיקים להילחם בעצמך.

ואיך מתחילים מחדש בלי לוותר על מי שאת.

אז על מה נדבר?

על כוח

על ילדה שלא האמינו בה ועל אישה שהגיעה למקומות שאף אחד לא דמיין שתגיע אליהם. על פחד, אומץ ועל הבחירה לא לוותר לעצמך.

על החיים מאחורי התג

על שלושים שנה של בילוש, חקירות ומודיעין. על עבריינים, החלטות של רגע, אינטואיציה ואנשים. סיפורים מהשטח שלא תשמעו בחדשות.

על היום שבו הכול השתנה

על שבעה באוקטובר, על האישה שחשבה שאי אפשר לשבור אותה ועל ההתמודדות עם פוסט־טראומה שאף אחד לא רואה מבחוץ.

ועל לקום מחדש

לא עם סיסמאות ולא עם סיפורי אגדות. עם האמת, עם ההצלחות, עם הנפילות ועם כל מה שלמדתי בדרך.

כי גם אם חרא, אפשר להריח טוב.

הפוסט שצמח מהטראומה

יש רגעים בחיים שמחלקים את הכול ללפני ואחרי.

השבעה באוקטובר היה הרגע הזה עבורי.

אחרי שלושים שנה במשטרת ישראל, שבהן פגשתי כמעט כל צד של המציאות, מצאתי את עצמי מתמודדת עם משהו שלא ידעתי איך לקרוא לו.

בהרצאה הזאת אני פותחת דלת לעולם שלא תמיד רואים מבחוץ.

בלי מסכות, בלי לייפות ובלי להתנצל.

על מה שקורה כשהאישה שכולם מכירים כחזקה מגלה שהיא כבר לא מצליחה להחזיק הכול.

ועל הדרך שלי ללמוד לחיות גם עם מה שלא בחרתי שיקרה לי.

זאת לא הרצאה על להישבר. זאת הרצאה על מה שקורה אחר כך.

אז מתי נפגשים?

יש לי הרבה מה לספר לכם.

על החיים, על האנשים שפגשתי, על המקומות שהגעתי אליהם ועל הדרך שעברתי.

ואני מבטיחה לכם דבר אחד — משעמם לא יהיה.

רוצים אותי אצלכם על הבמה, בבית, במתנ"ס או בחדר האוכל?

בואו נדבר.

פרטי יצירת קשר יתווספו כאן לפני הפרסום הרשמי.